<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנינא בן דוסא</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ר' חנינא בן דוסא הוא היה בימי רבן יוחנן בן זכאי דתנן בפ' אין עומדין בברכות [ל"ד ע"ב] אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולה ואומ' זה חי וזה מת וסימן שלו אם שגורה תפילתו בפיו יודע שהוא מקובל, ושמעתי מפי ר' מנחם חסיד שממשה רבינו למד דכתיב [במדבר י"ב] אל נא רפא נא לה שזו תפילה שגורה ומיד נענה. ובשלהי הפ' מעשה בר' חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי וכו', ולא מצינו דבריו בתלמוד זולתי במס' אבות פ' עקביא בן מהללאל [מ"ט] ר' חנינא בן דוסא אומ' כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת [וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת] הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח הקב"ה נוחה הימנו. ובפרקי דר' אליעזר (פ"ל) [פכ"ט] המתחיל נס השמיני שנ' ויהי אברם בן תשעים ותשע שנים ר' חנינא בן דוסא אומ' כל הנימולים ביום השלישי כאב להם שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ומרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת וכל צורכי מילה מותר לעשות בשבת, וכל ערל לא יאכל ולא יגע בקודש והפורש מן הערלה כפורש מן הקבר. ומעשים דר' חנינא בן דוסא מקצתן בפירקא דחסידי נמי (ופ') אחד ממעשיו וכך מתחיל מעשה בר' חנינא בן דוסא שירד לטבול במערה ובאו כותים והניחו אבן גדולה על פי המערה ובאו רוחות וסלקוה, וכששרתה רוח רעה על אותה עניה שהיתה בשכונתו של ר' חנינא בן דוסא אמרו לו תלמידיו ר' ראה עניה זו היאך רוח רעה מצערתה אמ' לה ר' חני' לאותה הרוח מפני מה את מצטערת בתו של אברהם אמרה לו ולא אתה הוא שירדתה לטבול במערה וכו' עד ובאתי אני ואחיי ובית אבא וסלקנוה על טובה שעשיתי לך אתה עושה לי כך אמר לה גוזר רשב"ל בש' בר קפרא [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג] ארץ שמתיה חיים תחלה ומה טעם נותן נשמה לעם עליה ורבותינו שבגולה הפסידו א"ר סימאי הקב"ה מחליד לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות וכשהן מגיעין לארץ ישרא' נפשן חוזרת עליהן דכת' והנחתי אתכם על אדמתכם ונתתי רוחי בכם וחייתם [יחזקאל ל"ז], (בדרשה) [בדרשת פסיקתא] דראש השנה המתחילה כת' [תהלים ק"ד] מה רבו מעשיך יי' כת' [ישעיה מ"א] אני יי' ראשון ואת אחרונים אני הוא ראוי למקרא לומ' ואחרון אני הוא אלא מלמד שכשיחדש הקב"ה את עולמו יורד משמי השמים העליונים ויושב על כסא ירושלם שנ' [ירמיה ג'] בעת ההיא יקרא לירושל' כסא יי' וקורא למלאכי השרת ואומ' להם בניי לא בראתי אתכם אלא לשעה זו שתעשו לי קורת רוח. אומ' לפניו רבו' של עולם הרי אנו עומדים נכונים בכל מה שתגזור עלינו ואומ' להן שוטטו בכל העולם ואחזו בארבע כנפות הארץ והגביהו אותה ויעשו בה מחילות מחילות לכל צדיק וצדיק שהוא קבור בחוצה לארץ והביאו לפני צדיק פל' בן פל' עניו פל' בן פלו' שמסרו נפשן על קדושת שמי כדי שלא יצטערו ואני מחיה אותם מיד הולכים ומשוטטים בארבע כנפות הארץ ואוחזין בכנפות הארץ ומנערין רשעים ממנה שנ' [איוב ל"ח] לאחז בכנפו' האר' וינערו רשע' ממנה ועושין מחילות לכל צדיק וצדיק שהוא קבור בחוצ' לארץ ומביאין אותן במחילות לארץ ישר' אצל הקב"ה לירושלם ויציצו מתוכה כיתות כיתות כעשב הארץ שנ' [תהלים ע"ב] ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלם שנ' [מלכים-א' י"א] העיר אשר בחרתי, מיד מזיל עליהם הקב"ה טל חיים ומחיה אותם, ושאר מתים כיצד עתיד הקב"ה להחיות אותן נוטל שופר ותוקע בו שבע תקיעות וכו'. וכל דרשה זו שנויה באל"ף בי"ת דר' עקי' באות של טית, ובמדרש אגדה לפיכך גזר הקב"ה על משה רבי' ע"ה שלא יכנס לארץ ישר' אלא נקבר מעבר הירדן כדי שיזכו כל מתי מדבר שכשיחיו מתים כל המתים שמתו במדבר חיים וחוזרין בזכותו, וכן בארי אבי הושע בן בארי הלך בגולה עם עשרת השבטים שבזכותו יחיו עמו כל הגולה שכשיחיהו הקב"ה מחיה כולן עמו וחוזרים בזכותו סימן לדבר שהקב"ה מחליד לפניהן את הארץ שנ' [ישעיה כ"ד] פור התפוררה ארץ ועשיית המחילות שנ' (חול תחול) [ראתה ותחל] הארץ ואומ' [שם ב'] לבא בנקרת הצור ובמחלות עפר וסמיך ליה ונשגב יי' לבדו, ולפי שדניאל איש חמודות ע"ה נקבר בחוצ' לארץ וחשש לצער מחלות בשרוהו שלא יצטער שנ' [דניאל י"ב] ואתה דניאל לך לקץ ותנוח ותעמד, פי' לכשתעמוד עם הצדיקים תנוח לגורלך חלק צדיקים גמורים לקץ הימין, ימין [תהלים קי"ח] ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.
